אריאל זילבר - מחלק מוסר השכל- 11 שנים למאיר אריאל

מהמופע בחוות רונית



שני מקסיקנים על רכס
שמש גבוהה במרום
אומר האחד: "היי חואן פקח עינייך
אתה עוד תיפול לתהום!".
חואן, כמו שהוא מהלך לו
שקוע באיזה חלום
לא פוקח עיניו, מחייך ומגחך לו
"חוזה, איפה יש כאן תהום..?"

ועברה דקה, עוד דקה
עוד דקה
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.

למרות שכאילו אין טעם
חוזה מנסה צעקה.
והוא לא מאמין אבל פעם אחר פעם
עולה אל אזניו מן אנקה.

חוזה משלשל מייד חבל
איזה עשר דקות כך עוברות
כן ימשוך וימשוך, הוא נכון לכל סבל.
ברם חואן, שתי ידיו קצת שבורות.

כי עברה דקה, עוד דקה
עוד דקה
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.

חוזה צועק: "תפוס ברגליך"
חואן, גם רגליו לא כתיקנן.
חוזה לא נואש: "אז נסה בשינייך".
"בסדר", עונה לו חואן.

חוזה כורך את החבל סביב סלע
מושך וכורך ומושך
חוזה הידיד, עושה נפשו סלע,
נושך בשפתיו ומושך.

כי הוא זוכר דקה, עוד דקה
עוד דקה
עד אשר שמעו אוזניו את הדפיקה.

שני מקסיקנים עם כח,
נגד גברה קדומים נוראים
חואן כבר מתחיל את החבל לקרוע
בלחץ שיניו הפראי.

חוזה, ידו כבר מתרופפת
נגלים פני חואן המסכן
"היי, חואן" צעק חוזה משפתו הנוטפת
"אתה חי?", עונה חואן: "כן...."

ועברה דקה. עוד דקה..
עוד דקה
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.

לפיכך מוסר השכל: מי שנדפק פעם אחת -
כבר לא יכול להיגמל מזה.

Category:

Music

Tags:

• מאיר אריאל