פרופסור אסתר הרצוג - יו"ר פרלמנט נשים, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה. - בתערוכה ראשונה במדינת ישראל של האמנית ורדית בארי בנושא ניכור הורי.
תערוכת "הזמן האבוד" - שעון הזמן ושאון החיים.
להלן מובאים חלק מדבריה של ורדית בארי:
אני מאוד מודה לכם אנשים יקרים שבאתם לכאן, להיות לצדי בערב זה, שהוא בשבילי ציון דרך בדרכי כאישה- אמנית, אשר רק בשנים האחרונות, אני חווה את השחרור ליצור את אמנותי ולהביע באמצעותה את רחשי לבי, השכלתי ומחשבותיי, מכאובי הכמוסים, אהבותי המיוסרות וכמיהותי העזות ביותר.
ציורי מאוד מתוכננים ומוקפדים, יש בהם חשיבה על כל פרט וכל נגיעת צבע היא בעלת משמעות, אבל לא מוכרחים להבין כל מוטיב וכל רעיון. אני מציירת מהלב ומבקשת לגעת בלב ולעשות טוב, להתחבר ולאפשר חוויה מעוררת שנמשכת לאורך זמן.
ככל שמתבוננים בציור, מגלים בו עוד ועוד רבדים ואט אט סיפורו נחשף ומתבהר, כמו מתאים עצמו לנפש האדם המתאהב בו.
חלק מהציורים מציגים מציאות קשה של אובדן, שהיא נחלת חיי בחצי העשור האחרון.
בני הבכור, אהוב נפשי היקר מנותק ממני, בשל הסתה פרועה ושטיפת מוח שטנית שעבר.
לסיוט ששנינו נמצאים בו קוראים ניכור הורי והוא אחד מסוגי האלימות המנוולים ביותר , שכן ע"פ רוב, אין לו תקנה.
תופעת הניכור ההורי היא מציאות איומה בה הורה אחד מסית את ילדיו נגד ההורה השני וגורם לנתק מוחלט ביניהם, לרבות עם בני משפחתם המורחבת וכל מי שבמעגל ההיכרות עמם.
ההורה המסית יוצר אצל הילד תפיסת מציאות מעוותת ושקרית, בה נמחקים הזיכרונות הטובים עם ההורה השני ובמקומם נשתלים ביזוי, שנאה ופחד.
ההורה המסית גם דואג למנוע כל מעבר של אינפורמציה באשר לילד ולמצבו ומסית גם את הזולת, הבא במגע עם הילד, לבל יעבירו כל מידע שהוא ו/או יאפשרו פתח התקרבות אל הילד.
הילדים המוסתים לוקים ב מעין "תסמונת שטוקהולם" -- שהיא תופעה פסיכולוגית, תוצאה של מצוקה נפשית קשה, בה קורה היפוך, הגורם לקורבן להזדהות עם התוקפן האלים ולפעול לטובת מטרותיו החולניות.
הילדים המוסתים, פועלים למעשה כמריונטות, נגד ההורה שנגדו הוסטו.
ברגע שמתרחש ההיפוך, הילד הוא סוכן רשע שבוי של ההורה המסית ונדמה לו, שהדברים באים מתוכו ומאיזו מציאות אמיתית כלשהי, שכמובן לא הייתה ולא נבראה, אלא שאין אף אחד בסביבתו שיסתור אותה, או יעורר בה ספק.
הילד מתנהג כחסר תודעה לחלוטין, קיצוני מאוד, חירש ועיוור לסיטואציה המפלצתית, אשר פוגעת בו ומעוותת את חייו.
ההורה המסית אינו רואה בילדו, יצור אנושי בעל זכויות וצרכים, הראוי לקבל ממנו הגנה ושמירה על רווחתו הפיזית והנפשית, אלא מכשיר נוח לניגוח ולפגיעה. הילד הוא רק כלי להשגת מטרות בעבור המסית ותו לא!
יש שמפנים את הראש לצד השני ופוטרים את העניין בכך, שהאמת וודאי נמצאת באמצע באיזשהו מקום ושבלי לשמוע את כל הצדדים אי אפשר לדעת ולא ניתן להביע עמדה.
אני מקווה שתערוכה זו תביא, ולו במעט, להעלאת המודעות לתופעת הניכור ההורי ודרכה, לפעולה לטיפול ומיגור התופעה, באמצעים השונים -- במודעות וחינוך לקהל הרחב ובאופן פרטני מעמיק לאנשי המקצוע השונים- בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והמשפט, בחיוב לטיפול פסיכולוגי לילדים ולהוריהם ובהוקעת התופעה וסימונה כטאבו, מבחינה חברתית.
ורדית בארי, אמא, אמנית.
http://lory1969.wordpress.com
Loading...
14:01
ורדית בארי - הזמן האבוד שעון הזמן ושאון החייםby lorishemtov70 views
Link to this comment:
All Comments (0)