The Wooden Gun takes place in Tel Aviv in the early 1950s. In a clear-eyed fashion that would have been impossible in a film made by "outsiders", the plot details the conflict between native-born Israelis and the newly arrived European refugees. The various fears and prejudices of the adults are passed along to their children, upon whom director Hans Moshenson concentrates. Largely comprised of nonprofessionals, the teenaged protagonists and antagonists are remarkable in their sincerity and conviction.
יוני (מיכאל כפיר), בן לאם ניצולת שואה, ואב ציוני שלחם במלחמת השחרור, נלחם עם חבריו בכנופייתו של עדי, נער שהתייתם בשואה, על רקע ימיה הראשונים של המדינה. משחקי ילדים הופכים בסרטו האלגורי של אילן מושינזון למשחקי מלחמה אכזריים, השואבים את השראתם מ"עולם המבוגרים" ובעיקר מהאתוס המיליטריסטי-לאומני המתגבש בארץ בשנים אלה. לחרדתם הגוברת של ההורים והנהלת בית הספר, המלחמה בין הילדים הולכת ומסלימה ושיטות הלחימה הולכות ומשתכללות. כשנכנס "רובה החוליות" למשחק, הופך מגרש המשחקים לזירת מלחמה של ממש.
המשחק של הילדים מצטיין באמינותו, ובעיקר זה של השחקן הצעיר מיכאל כפיר המצליח לשאת על כתפיו הרכות את תפקיד הילד הקרוע בין עולם הילדות, לעולם המבוגרים. שחזור מצוין של הווי התקופה, מעמיד באור נוסטלגי אם כי מגחך מושגים ואידיאלים נשכחים, כמו המושג הערטילאי של "נסיעה לחיפה" שכוון כלפי אלה שנסעו לנמל חיפה, על מנת לרדת מהארץ - פשע בלתי נסלח במושגי אותם ימים.
Link to this comment:
All Comments (0)