עד מאה ועשרים//
מילים ולחן: ליביו סיגלר//
כשהייתי בן חמש חשבתי זה לא פייר/
מדוע זה כולם גדולים כולם גדולים יותר/
ובגיל טיפשעשרה הבנתי כבר הכל/
שאבאלה ואמאלה סתם לא נותנים לגדול//
ליי ליי לה ליי ליי ליי...//
כשהייתי בן עשרים פגשתי ביפה/
איך שהסתנוורתי והתאהבתי בה/
ובגיל שלושים ובעל משפחה/
הבנתי מה כולם אומרים אין דרך חזרה//
ליי ליי לה ליי ליי ליי...//
אם בגיל הארבעים מתחיל ללמוד פסנתר/
סימן שעוד לא נס לחי ואין מה לוותר/
אם בגיל החמישים ממשיך להשתפר/
אז בטח בן שישים שבעים אהיה מוצלח יותר//
ליי ליי לה ליי ליי ליי...//
כשאגיע לשמונים הזמן כבר מתקצר/
בגיל תשעים או מאה קשה להיזכר/
בגיל מאה ועשר לא קל למצוא חבר/
בגיל של מאה ועשרים כבר לא צריך יותר//
ליי ליי לה ליי ליי ליי...//
Link to this comment:
All Comments (0)