"תזמורת על תנאי"
חדרה 2009
יותר מחמישים בנות ניגנו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו תחת ניצוחה של נגנית הכינור המפורסמת אלמה רוזה ליהודים ולנאצים, על-פי פקודת מפקדת המחנה מאנדל. מאנדל הייתה אחת הנאציות האכזריות ביותר, והיא הוצאה להורג אחרי המלחמה, אבל היא אהבה מוזיקה...
המחזה מסופר דרך העיניים של הזמרת הצרפתיה פאניה פנלון, שכתבה את זיכרונותיה בשנות שבעים. על-פי זכרונות נעשה סרט באותו השם, והמחזה הוא עיבוד לסרט.
איך שורדים את התופת? הרבה יהודים גילו, שקשה מאוד להכניס סדר כלשהו בטירוף הזה, ועם כל הרצון הטוב לעשות הכל נכון, כדי לא להירצח אי אפשר לדעת מה ילד יום. ולכן המחזה מעלה שאלה נוספת, והיא אולי עוד יותר חשובה:
איך מתנהגים בתופת, כל עוד שורדים? השאלה הזו לא שמה דגש על המטרה ההישרדות - , אלא על הדרך. וכך אומרת פאניה לחברתה קלארה: "תצטרכי לחזור לצרפת, תצטרכי להסתכל במראה... מה תגידי לחברים? למשפחה?"
הצגה על השואה ועל טשטוש הגבולות בין טוב ורע. כל טוב יכול להיות רע, וכל רע יכול להיות טוב.
Link to this comment:
All Comments (0)