כן, אני מודע לזה שכרגיל האיכות זוועה. סליחה באמת שאני לא מבין עדיין בסאונד אלא בהרמוניה, ההיסטוריה של האימפריה העות'מנית, מלחה"ע הII, הוראת ברמצווה, ומנגנוני שעתוק RNA פחות או יותר. לא משנה. בכ"א, להלן המילים של המונולוג הנ"ל.
מדרש על זכריה ג', או כמעט חורף.
הגשם, כמו הבעל אז עומד וגוער - יגער בך השטן, איש אדמת הלס. ואני הולך והולך במורד הרחוב והגשם, הופך לערפל, לקרח, לסיוט וליהלום, והקור מתגלם כמו הילדה שרציתי לאהוב. ובתוך הלב אוד מוצל מאש, הגחלת חמה, לוהטת, כתומה וזוהרת, בחושך. סוגר את המעיל ומניד עפעף. הגשם מכתר אותי במקום ומעיר אותי מחלומות בודדים. הי, אראלי סער וסופה. למי אתם ממתינים? ממתינים שאתהלך לארץ שובבה? שאפסיק לבהות בשדות היפים ובילדתי היפה? שלא אפשוט הגחלת ואצא להנות מהבעל הקוטף אותי לתומו, מהלך לו בדרך? הוי בעל, לו ידעתי להיות עשתורת ולא לבהות בחזיונות חורף השולחים אותי לכל מקום אחר מלבד ארצות מדבר המרגישות כה רחוקות עתה. ואם הייתי יודע לרקוד הייתי מקדיש את הריקוד הזה לאדי החום שבאים מצחוקכם, מלאכי שרת. ואם הייתי יודע לצעוק, הייתי מתחנן ששוב עולם זה יטבע ביגון האל המתגעגע לשכינתו.
מהלך ומהלך וסוגר את דלת הכניסה. האור האדום מגלה לי שחזרתי לאן שהייתי צריך לחזור. הגשם בחוץ מבקש בנימוס להכנס בחזרה.
מילים, לחן, ביצוע, עריכה, מה שלא יהיה: צרי
Link to this comment:
All Comments (0)