שיר אישי שכתבה נעמי שמר ב-1979 לאחותה רותיק נוסבאום, כשהתאלמנה באמצע החיים. השיר הוא מעין המנון להסתפקות במעט שיש ויוסי בנאי ביצע אותו כשיר הסיום של תכנית היחיד המצליחה שלו "אני וסימון ומואיז הקטן". הפסור מספר קוהלת, שנעשה לביטוי רווח אצלנו, הפך כזה הודות לשמר: "עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע" (קהלת ג, 2). לשימוש שעשו בו המתנגדים לנסיגה מסיני באותה תקופה היא נתנה את הסכמתה רק בדיעבד, אבל בכל מקרה, בזמן שכתבה את השיר היא לא ייחסה לו שום הקשר פוליטי.
איזה בן אדם מיוחד
oshr11555 6 days ago
the essence of life in Israel, the way we love what is dear to us.
pamelaamoils 2 months ago
נעמי שמר ויוסי בנאי יחד זן ערגה לעידן של תמימות ויופיה של ישראל
yossiophir 7 months ago
אפשר היה למצוא תמונה קצת יותר מחמיאה מהדבר הזה לשיר כזה יפה
רצוי להעלות שוב
livni2 11 months ago 2