הוא לוקח אותי ואני מדמיינת חטיפה.
המשוררת שולמית אפפל מקריאה משיריה בערב הקראה בתיאטרון כיס של יותם ראובני.
21/1/2011
********************************
הוא לוקח אותי ואני מדמיינת חטיפה: http://bit.ly/hUy4zz
הוא לוקח אותי לשדה התעופה ואני מדמיינת חטיפה שסופה רצח. כל הגברים אצלכם יודעים לירות הוא קובע ואני אומרת שאין לי מושג כי חיתנו אותי כשהייתי ילדה נולדו לי רק בנות ובעלי חלה ומת צעיר ומעולם לא נגע בנשק. הוא לא יודע עם מי יש לו עסק אני הרי לא לוחצת על המציאות לקבל אותי למועדון שלה.
אמריקה יכולה להגיד לכם מה לעשות אבל הודו גדולה וחזקה ואי אפשר להגיד לה מה לעשות. כן אני עונה לו הודו נהדרת. הצעירים שלנו מתים עליה. אפילו אני השתכנעתי וקניתי שתי חולצות הודיות על ברודווי פינת רחוב 80 ובכל פעם שלבשתי אותן עצרו אותי הודים חביבים ותירגמו לי את המילים המוארות שהופיעו על ההדפס.
יש לכם בעיות עם אירן אני מבין. הוא מנסה שוב להפחיד אותי. אני לא יודעת, אני עונה. אין לי זמן לפוליטיקה יש לי עשר נכדות קטנות להלביש אני בקושי מוצאת זמן לעצמי אבל לקחתי ספר של סופרת הודית לטיסה. אה ג'ומפה להירי הוא אומר את שמה במבטא מודגש ואני מיד מריחה צ'יקן טיקה. היא ממש טובה אני אוהב את הספרים שלה.
אני עדיין זהירה. עוד לא הגענו לשדה התעופה. גם אם הוא סטודנט משכיל הוא עדיין יכול לשחוט אותי ולצעוק אללה ואכבר כי אם הוא עוד לא אמר לי הרי קרישנה אז הוא בטח יותר פקיסטני מהודי ואני עלולה לגמור את חיי ולהצטער שעליתי על המונית אבל אני עוד לא מתה וכבר הגענו.
הוא שולף את המזוודות ומשחרר אותן. הוא צעיר מהבן הצעיר שלי ושולח כסף הביתה כי זו חובתו להוריו המבוגרים יש לו חיי כלב בניו יורק הוא בעיקר בודד והוא הורג אותי בסוף רק כי הוא כל כך יפה.
Link to this comment:
All Comments (0)