אז נפלתי שדוד, בגרוני יבבה הם אמרו שגם היא חזרה בתשובה: צדיקים מלמדים לה דיני יראים - לא תשוב עוד לפקוד את שדותי החוטאים. עטופה כל כולה, מבלי סדק פעוט צחור שדיה כיסתה במלבוש של צניעות. קרסולה העדין בפוזמק הארוך על חלקת ירכה, מתחתל הוא ברוך. שערה הארוך, הגולש ויורד נאסף והושפל וכלאוהו כעת במטפחת שביס נאנק מתפרץ והרבי אומר שצריך לקצץ.
מבטה אור אחר, לא עוד גיץ וברקים. נאלמה לשונה שידעה תפנוקים ושפתיה רכות ונעות בתפילה. מתחשק לי לבכות בשבילי, בשבילה. מאושר הספרון שאוחזת ידה בזריזות אצבעות אשר אין לה מידה בדפיו תעלעל, עמודיו תדפדף. היושב במרומים בודאי מזדקף. וכעת לשידוך הוציאוה לשוק ואני הנגזל מרומה ועשוק חילוני עד כאב ואוהב כמאז הותירו אותי מחוץ למכרז. והיא שוב לא תבוא, מתגנבת בלאט בין סדיני הרכים, לעונג שבת ואני האומלל, מה אוסיף לדבר לו היתה לי תשובה, אז הייתי חוזר.
DrorMa 1 year ago
DrorMa 1 year ago